רש"י על נדה מ׳

1 מתני' יוצא דופן - על ידי סם נפתחו מעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת:

2 כל הנשים - לענין נדה:

3 מטמאות - מכי אתא דם לבית החיצון אע"ג דהעמידוהו כותלי רחמה:

4 בבשרה - משמע בתוך בשרה:

5 לחוץ - בגמרא יליף לה:

6 שנזדעזעו אבריו - נעקר שכבת זרע מגופו:

7 גמ' אלא כעין שהזריעה - כגון נימוק הולד כדאמר בהמפלת לעיל נדה כו. שליא בבית הבית טמא כו' רבי שמעון אומר הולד נימוק ואמר בגמרא מודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה ויליף טעמא מהכא אבל רבנן לא צריך להו קרא להכי דהא לדידהו כיון דאמרי הבית טמא לית להו נימוק ופשיטא דאמו טמאה לידה:

8 תלד - ואם נקבה תלד דמצי למכתב ואם נקבה וטמאה שבועים:

9 לחייב על כל בן ובן - שאם טבלה לאחר י"ד לנקבה ושמשה ונתעברה וילדה לאחר שמונים מביאה שני קרבנות:

10 תורת היולדת - משמע תורה אחת ליולדת ולדות הרבה:

11 שלפני מלאת - ילדה עכשיו וילדה לאחר שמונים קמא הוי לפני מלאת ובתרא הוי לאחר מלאת:

12 זאת - משמע כמו שמפורש בענין קרבן אחד לולד אחד:

13 הני מילי - דאין מביאה על שלפני מלאת ולאחר מלאת קרבן אחד:

14 בתרי עיבורי - שילדה וחזרה ונתעברה בתוך ימי טוהר וילדה לאחר שמונים:

15 כגון יהודה וחזקיה - דאמרינן בהמפלת לעיל נדה כז. שנשתהא אחרון אחר הראשון ג' חדשים:

16 מודה ר"ש - ביוצא דופן:

17 שאינו קדוש - קדושת הגוף אלא כשאר קדשים שקדם מומן להקדשן דלא קדשי אלא כעצים וכאבנים לדמיהם ויוצאין לחולין ליגזוז וליעבד:

18 לידה לידה - כתיב בקדשים ויקרא כ״ב:כ״ז שור או כשב או עז כי יולד וכתיב בבכור דברים ט״ו:י״ט אשר יולד:

19 מאדם - לענין טומאה וטהרה דכתיב וילדה זכר:

20 אמו מאמו - בבכור כתיב שמות כב שבעת ימים יהיה עם אמו ובקדשים כתיב ויקרא כב והיה שבעת ימים תחת אמו:

21 שכן אם בהמת קדשים פיגול נותר וטמא - אם בתרוייהו כתיב אמו ותרוייהו בהמת קדשים ופגול ונותר וטמא נוהג בהם לאפוקי אדם דליתיה בכל הני:

22 פשוט - אדם משתעי בין בפשוט בין בבכור וכן קדשים הוו פשוטים. ובין באדם ובין בקדשים לא משתעו בזכרים לחודייהו טפי מבנקבות לאפוקי בכור דליתיה אלא בזכרים. ותרוייהו בין אדם בין קדשים לא הוו קדושין מאליהם אבל בכור קדושתו מאליו. ובין קדשים ובין אדם לא הוו מתנות כהונה כגון שלמים לבעלים הן לאפוקי בכור דהוי ממתנות כהונה:

23 דמסייע ליה לרבי יוחנן - דאמר דמודה ר"ש ביוצא דופן דקדשים:

24 זאת תורת העולה היא העולה - ומהאי קרא נפקא לן בזבחים דף כז: פסולין שאם עלו לא ירדו דכתיב על מוקדה משתעלה תוקד וכתב רחמנא זאת דמשמע מיעוטא כלומר זאת אם עלתה לא תרד אבל אחרת אע"פ שעלתה תרד וכתיב היא דמשמע מיעוטא וכתיב העולה דמשמע העולה עולה כשרה ולא פסולה. והני תלתא מיעוטי ממעטי הני תלתא פסולי:

25 שנשחטה בלילה ושנשפך דמה - לארץ ולא נזרק:

26 ושיצא דמה חוץ לקלעים - אבל כל הנך פסולי אחריני דמכשר בהו רבי שמעון כגון לן ויוצא שיצא הבשר קודם זריקת דם וטמא ושנשחט לאוכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו כולן מודה נמי רבי יהודה דלא ירדו וטעמא מפרש רבי יהודה במסכת זבחים בפרק המזבח מקדש זבחים דף פד: מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר בבשר וכן כולן:

27 והלן - דם הלן:

28 והיוצא - בשר עולה שיצא והכניסה והעלה:

29 והנותר - בשר שנתותר חוץ לזמנו והקטירו:

30 ושנשחט - על מנת לאוכלו חוץ לזמנו דהוי פגול:

31 ושקבלו פסולין את דמו וזרקוהו - כגון בעל מום או שאר פסולין. ולהכי נקט קבלו פסולין ולא נקט ששחטוהו פסולין שהשחיטה כשרה בפסולין כדתנן זבחים דף לא: כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה:

32 והנתנין למעלה - מחוט הסיקרא דקי"ל חטאת בהמה למעלה דכתיב בה קרנות ועולה למטה:

33 הנתנין בפנים - על מזבח הפנימי כגון פר העלם דבר ופר כהן משיח:

34 והחטאת ששחטו שלא לשמן - להכי נקט פסח והחטאת דקיימא לן זבחים דף ב. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת:

35 הרובע והנרבע מוקצה ונעבד - פסולין ליקרב כדיליף לקמן בשמעתין:

36 מוקצה - שיחדו לצורך תקרובת עבודת כוכבים:

37 ונעבד - שהשתחוה לו:

38 כלאים - פסולין לקרבן שנאמר ויקרא כ״ב:כ״ז שור או כשב פרט לכלאים: